<h1>ראבי"ה סימן קמ"א</h1>
<h2>דף נד.</h2>
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים, ובהסיבת גוים מיירי דסתם הסיבתם לעבודה זרה, וכל שכן היכא דברי לן שנעשו לעבודה זרה. וגוי שהדליק מגוי אין מברכין עליו, גזירה משום גוי ראשון ועמוד ראשון דלית בה תוספת היתר, אבל גוי שהדליק מישראל או ישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. היה מהלך חוץ למדינה וראה אור או מריח ריח אם רוב גוים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך, ואפי' מחצה על מחצה מברך. ראה תינוק ואבוקה בידו בודק אחריו אם ישראל הוא מברך ואם גוי הוא אינו מברך וכו'. וכל אור שאינו עשוי לאורה אלא לכבוד או להחים התנור או להחים עצמו אינו מברך (וכו'). וכל אור שעשוי לכבוד או להחים וגם לאורה מברכין עליו. [ו]על האור היוצא מן האבנים ומן העצים מברכים עליו רק במוצאי שבת [ומוצאי יום כיפורים] שחל להיות בשבת, [אבל לא במוצאי יו"כ], כדאיתא בפ' מקום שנהגו. ואור ששבת ממלאכת עבירה מברכים עליו בין במוצאי שבת ובין במוצאי יום כיפורים. היו יושבים בבית המדרש והביאו לפניהם אור קיימא לן כבית הלל דאחד מברך לכולם משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך. אמר רב יהודה כל שמוציאים לפניו ביום ובלילה אין מברכים עליו. וכל בשם העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו. [אבל] דבר הבא לאכול וגם להריח מברכים עליו, כדאמרינן לעיל פ' כיצד מברכין האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. והנכנס בחנותו של בשם והריח ריח אפי' יושב כל היום כולו אינו מברך אלא פעם אחת נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם דלריחא [עביד כי היכי דנירחו] וניתו וליזבנו. פי' כשיצא ולא היה דעתו לחזור וליכנס מיד ושוב אירע שחזר ונכנס. ובכי האי גונא משמע בירושלמי דמברכים על (של) בשמים של גוי. במוצאי שבת (ו)כיון דמשום נשמה יתירה היא יכול לברך על כל מיני בשמים או עצי בשמים. וכל ריח העשוי לגמר את הכלים אין מברכין עליו.
ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. והלכתא כרבא דאמר יאותו לאורו ממש שיראה השלהבת וישתמש ולא בעששית ולא בקרן זוית. ירושלמי וירא אלהים את האור כי טוב והדר ויבדל אלהים בין האור וכו' וכמה כדי שיראה בצפורן. [ובגמרא דידן גרסינן וכמה עד כדי שיכיר בין איסר לפונדיון]. ועל הכוס אחד מבדיל לכולם ובתפלה כל אחד ואחד מבדיל לעצמו, והיינו כבית הלל וכדכתיב ברוב עם הדרת מלך וגו'. ולא דמי להך דפרק כיצד מברכין דאמרינן התם היו יושבים כל אחד ואחד מברך לעצמו, דגבי פת בהסיבה תליא מילתא, כדמסיים הסיבו אחד מברך לכולם (ובגמרא דידן גרסינן וכמה עד כדי שיכיר בין איסר לפונדיון). וכל גחלים שהם לוחשות כל כך שאלו היה מכניס קיסם ביניהם היה דולק מאליו מברכים עליהם. וכגון שמקצת שלהבת דבוקה בהם, כדתניא בתוספתא דביצה פרק האוכל תאנים מברכים על השלהבת ואינם מברכים על הגחלת, ואין נראה לפרש דלוחשות הם עצמם השלהבת. אבל עוממות אין מברכים עליהם רב יהודה מברך אדבי אדא דיילא וכו'. א"ר יהודה אמר רב אין מחזירין על האור כדרך שמחזירים על המצות. ועששית שהיתה דולק(ו)ת כל היום כולו למוצאי שבת מברכים עליה, [ואית דגרסי] מביאין ממנו אור להבדלה. גרסינן בפרק מקום שנהגו אין מברכים על האור אלא במוצאי שבת כו' וכשהוא רואה מברך מיד ר' יהודה אמר סודרן על הכוס וא"ר יוחנן הלכה כר' יהודה, ומוקמי לה התם באור היוצא מן העצים ומן האבנים. ובפרק ערבי פסחים אמרינן אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. תניא בפרקי דר' אליעזר בפרק י"ח כל המקדש על היין בלילי שבת מאריך ימים לעולם הזה ולעולם הבא. ובפרק עשרים תניא בין השמשות של שבת היה אדם מהרהר בלבו ואמר שמא הנחש שהטעה אותי יבא וישופני עקב ונשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע ראה אדם את עמוד האש ושמח בלבו ופשט ידיו לאורו של אש ואמר בורא מאורי האש וכשהחזיר את ידו מאור האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל יום הקודש מיום החול למה שאין להבעיר [אש ביום] השבת. ובאותה שעה אמר בא"י אמ"ה המבדיל בין קדש לחול ר' מנא אמר באיזה צד חייב האדם להבדיל על כוס של יין [בורא מאורי האש] וכיון שמרחיק ידיו מן האש אומר המבדיל בין קודש לחול ואם אין לו יין פושט ידיו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהם לבנות יותר מן הגוף ואומר בא"י אמ"ה בורא מאורי האש [וכו']. ר' צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במוצאי שבת או אינו שומע מן המבדילים אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל מי שהוא מבדיל במוצאי שבת על היין או שומע מן המבדילים הקדוש ברוך הוא קורא לו קדוש וסגולתו ומצילו מצרות העמים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וגו' [ואומר והייתם לי סגולה מכל העמים]. ובירושלמי גרסינן הכי זימן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפים והקישן זה לזה ויצא האור מהם ובירך עליה בורא מאורי האש אמר שמואל לפיכך מברכים עליה במוצאי שבתות שהוא תחלת ברייתה. ומעתה אין לתמוה הא דאין מברך בכל יום ויום על האור כמו שמברך על הבשמים כל שעה כשנהנה. ואע"ג דרבא בעי יאותו ממש, היא גופה לזכר הנאה דאדם הראשון הוי וכיון שאינה דומה ממש לשאר הנאות לא מברכינן וגרע מבשמים. וגרסינן בירושלמי על דעתהון דבית שמאי דאמרו ברא מאור האש כהדא אשר ברא פרי הגפן, [ומשני] יין מתחדש בכל שנה ושנה. ותו גרסינן התם ולא על הבשמים של מתים הדא דאת אמר כשנתונים למעלה ממטתו של מת אבל אם היו נתונים לפני מטתו של מת אומר אני דלכבוד החיים היו עשוים. ר' יוסי בר חנינא אמר אין מברכים לא על הנר ולא על הבשמים של מצוה מאי מצוה א"ר יהודה כגון נר של חנוכה במוצאי שבת אין מבדילים, פי' למאן דאמר אסור להשתמש לאורה. ומסיים בירושלמי בשמים כגון אסא דהושענא בסוכות במוצאי שבת אין מברכים עליו דאמר רבה אסור להריח בו. וטעמא דרבה דמריחא אקצייה כדאיתא בסוכה. ואנן קיימא לן שאסור להשתמש לאורה.
<h2>דף קג.</h2>
וא"ר יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דר' יהודה דאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור. וקיימא לן הלכה כבית הלל דמברכין בורא מאורי האש שהרבה מאורות יש באור.
<h2>דף קיד.</h2>
קיימא לן כבית הלל דמברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר, ובמקום שאין יין הלחם חילופו, ועוד שתדיר הוא. ירושלמי א"ר זעירא מדברי שניהם מבדילים בלא יין ואין מקדשין אלא ביין היא דעתיה דר' זעירא דר' זעירא אמר מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה א"ר יוסי ברבי נהיגון תמן במקום שאין יין שליח צבור עובר לפני התיבה ואומר ויכולו השמים וכו' ואומר ברכה אחת מעין שבע מגן אבות בדברו וכו' וחותם במקדש ישראל ויום השבת. ובחתימה לא נהגו לחתום הכי.
